טיפול באמנות עם מסכה 

"אדם הוא הכי פחות עצמו כשהוא מדבר בשם עצמו. תן לו מסיכה ויספר לך את האמת" (אוסקר ווילד) "העולם כולו במה וכל האנשים שחקנים הם",  אמר וויליאם שקספיר. האם באמת כך הדבר? האם אנחנו כל הזמן משחקים בתפקידים שונים ואיננו מאפשרים להכיר את דמותנו האמיתית?  מי משחק איזה תפקיד? ומי שם על עצמו מסכה? האם האדם יודע להוריד את המסכה וללבוש עליו לפעמים מסכה אחרת?

המסכות הן סמל של חופש, שחרור. כשלובשים את המסכה אפשר  לראות איפה נמצא המטופל בסקלה שבין אלא שלא רוצים את החופש הזה. דרך המסכות רואים הרבה מחסומים שיש לנו ואת חוסר היכולת להיות עם האוטנטיות שלנו. הקבוצה הטיפולית מכילה את התהליך העוצמתי הזה. ללא ביקורת, ללא שפיטה, להיות במודעות קולקטיבית שתומכת ומקדמת את הקבוצה. אנשים הם צורכי קשר מהעובדה שכולם קשורים. במפגש של שתי מסכות ניתן לבדוק את סוג הקשר יותר בקלות. נוצרת בדיקת קריטריונים לקשר: קשר מצחיק, כוח, ניסיון תהליך של תוקפנות, סוג של פלרטוט, ממשיך להיכרות.. משיכה.

בעיניים של מסיכה אפשר להסתכל לאנשים ישירות בעיניים ולא להרגיש מבוכה, לא חושבים מה אחרים חושבים, אפשר לחייך מתחת למסכה בלי שאף אחד יראה, להסתכל על אנשים והם לא רואים שמסתכלים עליהם. להסתובב בתוך הקבוצה זהו תהליך של קבלה עצמית, להיות במרכז, להרגיש את תהליך השחרור.

הפרסונה היא אחת מהארכיטיפים (דפוסים התנהגותיים אנושיים בסיסיים) המרכזיים אותם הגדיר הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג. הפרסונה היא מעין מסכה (persona) שבאמצעותה אנו מסתגלים לדרישות החברה והתרבות בהן אנו חיים. אדם החי באופן בלעדי לפי הפרסונה הינו אדם המתאים עצמו באופן מושלם לדרישות החברה ולפי יונג, בעצם מאבד את הקשר עם ה"עצמי האמיתי" שלו. (יונג 1987).  המסכה משיבה את האדם שמתחתיה. מילולית, פרושה של הפרסונה הוא "להישמע מבעד"  (per-sonare)  מעשה המסכה מתגלה דווקא כדרך של הבעה ותקשור עם האני. במקור זו אותה מסכה מהטקסים השבטיים, מסכת טקס קמאית, שבה לבש באדם זהות של מת. זהות זו הביעה את פנימיותו של האדם בדרך ייחודית ביותר, היוותה התגלמות כוחות הטבע, התגלמות המוות שמעבר לזמן והמקום. האדם היה שרוי באקסטאזה, ניתנה לו ליגיטמציה חיצונית ופנימית לביטוי עצמי טוטאלי (ולא בהכרח מודע), ביטוי תכנים שבכל קשר אחר נחשבו בלתי נורמטיביים לחלוטין.

דרך ביטוי כה ישירה ומרוכזת של האני (המסכה) רחוקה מאיתנו היום, וניתנת להשגה אולי באמצעות ההשראה האמנותית או החלום.